‘תגידי’, היא הסתכלה בי במבט ישיר,
לפעמים זה מבלבל אותי, הרי הילד שלי כמעט ולא מישיר מבט, ופתאום מבט נוקב מילדה כל כך צעירה, אולי בת 5.
‘הוא הבן שלך?’ היא שולחת אצבע קטנה לעבר שחר שמסתחרר לידה בקרוסלה.
‘כן’ אני עונה. ‘זה הבן שלי’.
‘יש לו בעיה’?! היא שולחת בי מבט שואל.
יום כיפור, עוד מעט נעילה, במקום להיות בבית הכנסת, אני בגינה, מנדנדת את שחר בנדנדה, משגיחה מקרוב, ואז זה מגיע ככה ישיר בלי רחמים.
זה לא קורה לי הרבה שאני לא מוצאת מילים, אבל החולשה והעייפות, המתקנים, הקרוסלה, הנדנדה ושוב הקרוסלה סחררו גם אותי, וילדה קטנה עם שאלה גדולה.
רציתי לענות לה באופן ישיר, אבל אני רואה ששחר מקשיב, ושהוא מתחיל להיות באי שקט, וזה ברור לי שהשאלה הזאת מציפה גם אותו.
ואני אמא שלו, אני רק רוצה לשמור עליו. להגן עליו ממבטים, משאלות שנשאלות בתמימות אבל מכאיבות.
הרבה פעמים שואלים אותי בהרצאות שלי, אם שחר לא סובל מהחשיפה. והאמת כששחר מופיע בפרסומים שונים ואני מראה לו את התמונה שלו, חיוך גדול עולה על פניו.
ואין לי תשובה טובה, אני לא באמת יודעת. רק תחושה שבסך הכל זה עושה לו טוב ומשרת אותו נאמנה. אבל פעם אחת זה עלה לנו בכאב לב גדול.
תחילת שנה, ולשחר יש סיעת חדשה שרוצה להכיר אותו, היא שמעה שיש סרטונים שהכנו בעבורו , ומחליטה לשבת בהפסקה ולצפות בסרטונים השונים , כשלפתע אחד הילדים בכיתה צועק: ‘אני שונא את שחר’
מה?! היא עוצרת הכל ושואלת ‘איך זה יכול להיות, איך אפשר שלא לאהוב את שחר?!,
והילד עונה: ‘אני שונא אותו כי כולם אוהבים אותו’
כשהיא התקשרה לשתף אותי, הדמעות זלגו מעצמם. היה לי קשה לשמוע את הדברים. חשבתי על העניין הרבה, והתחלתי לשים לב שבאמת שחר עטוף ומקבל המון תשומת לב, מה שיכול להפריע לילדים האחרים.
אמרתי לסייעת שאני רגע שמה את היותי אמא של שחר בצד, ומדברת עכשיו כאשת מקצוע, מטפלת באומנות. אני יודעת שמה שנעשה נעשה בתום לב, אבל החברים חייבים להרגיש שווים, ולכן אני מציעה לבקש מההורים לשלוח סרטונים של הילדים שלהם ולהקרין על כל אחד מהם בדיוק כמו שהקרינו על שחר, לתת זמן שבו כולם צופים ומתפעלים מהם. וכך היה.
כבר שנה חמישית בה אני כותבת כאן, אני כבר יודעת שכן, גם לחשיפה יש מחיר ובוחרת להמשיך להעלות מודעות כדי ששחר וילדים נוספים עם צרכים מיוחדים יתקבלו יותר בקלות. כן.. זה התפקיד שלכם ההורים..
בוא שחר, אני מביאה אותו קרוב אלי. תספר לילדה איך קוראים לך. ‘שחר’. ובאיזה כיתה אתה ג’, הוא עונה.
נכון. אני אומרת לילדה, זה שחר, והוא הילד הכי מקסים, אהוב, מתוק ומיוחד בעולם.