פעמים רבות יוצא לי לחשוב על האתגרים הניצבים למולי, אלא שאני משתפת וכאלה שאני שומרת לעצמי. אני מנסה להבין איזה שיעורים מנסים להעביר אותי, הרי לא יכול להיות שזה נקרא לפיתחי סתם.
אחד הדברים שמעסיקים אותי בהקשר לגידול ילד עם צרכים מיוחדים, הם המחירים שהאחים משלמים, ומנסה בכל דרך להקל עליהם ולא להעמיס עליהם יותר מדי.
אני זוכרת שבתי הייתה בכיתה ב’ ושחר היה בן 4, היא הגיעה מאד מרוגשת הביתה והצהירה בקול גדול שיש בבית הספר תחרות צילומים בנושא ‘אהבת חינם’ והיא הולכת לזכות במקום הראשון.
טוב, הגבתי בהתעניינות, אבל איזו תמונה תגישי?!
היא מתחילה לפרט לי לפרטי פרטים כיצד תראה התמונה: כל המשפחה תשב במעגל, בסיכול ידיים וכך יווצר מגן דוד, על כל יד יהיו הצמידים הצבעוניים שאת אמא הכנת כי זה הקשת האוטיסטית, ובמרכז יעמוד שחר.
אני כמובן מיד הדפתי את הרעיון, לא רציתי ‘להעמיס’ עליה את האח המיוחד שלה. בכל זאת זה יצור חשיפה גדולה מאד.
חוץ מזה, שאלתי אותה, מה הקשר בין הנושא ‘אהבת חינם’ לשחר?
אמא, היא ענתה לי ברצינות תהומית, אנחנו מעניקים לשחר כל כך הרבה אהבה והוא לא מחזיר לנו שום דבר בחזרה.
אני זוכרת שזה בעיקר הצחיק אותי, ובתוך תוכי ידעתי שיום יבוא והיא תבין איך בדרכו הוא נותן ים של אהבה בלי תנאים.
באחת השבתות שחר לא הרגיש טוב, הוא שכב על הספה עם חום גבוה שקט מתמיד, אנחנו לא רגילים לראות אותו ככה. בלי להיות בהיכון סביבו.
עשינו קידוש בלי שהוא מתקן את אבא ובלי קולו המתוק ששר איתנו ‘אשת חיל’. קמנו לנטילת ידיים, בירכנו ועברנו לסעודת השבת. אחרי כמה דקות אני מבינה שרק בעלי ואני נשארנו על שולחן השבת. אחד אחד מהילדים עזבו את הארוחה ניגשו לשחר ועטפו אותו בחיבוק עוטף רגיש ומתוק.
בדמעות התבוננתי במחזה וחשבתי, שיש לי אתגרים רבים ואני כמו תלמידה טובה מתבוננת בהם מחפשת פשר, (פירוש נוסף לשם שחר… ) לומדת את פישרם של דברים, מה החיים באים ללמד אותי, אבל בעיקר בסופו של יום אני לא מבינה.
אבל החיבוק הגדול הזה סיפר לי על מהותו של דבר, על מה שהילד שלי מצליח כמעט בלי מילים לפזר ולאסוף סביבו. אהבת חינם. פשוטה וטהורה.
כי אצל שחר אהבה זה כל הסיפור.